<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער העשרים ושמונה</h1>
<h2>דף קסז.</h2>
בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"א] שנינו שהכותב גט לאשתו הבעל נותן שכר. ויהיב טעמא בגמרא [שם קס"ח ע"א] משום דקאמר קרא וכתב לה והאידנא לא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא נשהייה. ובפרק ב' דגטין [כ"ב ע"ב] אמרינן האשה כותבת גטה והאיש כותב שוברו. והרא"ש ז"ל כתב בסדר כתיבת הגט שהבעל נותן השכר ואם נתנתו האשה כשר. אבל הר"מ ז"ל כתב בפרק ב' מהלכות גטין [ה"ד] שהאשה נותנת שכר הסופר בכל מקום. והלוקח נותן שכר וקאמר [ב"ב קס"ח ע"א] פשיטא לא צריכה אלא במוכר שדהו מפני רעתה והלוה נותן שכר פשיטא לא צריכה בעסקא כלומר שההנאה היא של שניהם אפילו הכי יותר היא הנאת המתעסק ולא נותן מעות. ובפרק (קמא) [שני] דכתובות [י"ט ע"ב] גבי מאי דאמרינן דאסור להשהות שטר פרוע דצייר ליה אפשיטא דספרא פירש רש"י שהמלוה נותן מעות לסופר ובעת הפרעון יתננו לו הלוה. ובשטרי אירוסין ונישואין הבעל נותן שכר וקאמר בגמרא [ב"ב שם] פשיטא לא צריכה דאפילו צורבא מרבנן דניחא לה לקרוביה קא משמע לן. ובשטרי אריסות וקבלנות המקבל נותן שכר וקאמר בגמרא פשיטא לא צריכה דניחא ליה בבורר, ובשטרי בירורין שהם זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד או שטרי טענתה כדאיתא התם ובפרק קמא דמציעא [כ' ע"א] ופירש שם רי"ף ז"ל שהוא שמוש בית דין שניהם נותנין שכר. והכלל בענין פרעון שכר הסופר הוא שכל מי שהיא ההנאה שלו הוא נותן השכר ואם היא של שניהם שניהם נותנין שכר והשם יתברך יזכנו למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא אמן כן יהי רצון.
